מערבולות

במשך שנים בניתי בתים לאחרים.
תכננתי קירות, מדדתי פתחים, חיברתי בין אור לחומר.
הכול היה מדויק, מחושב, מאוזן.

אבל בתוכי היה משהו שלא נכנס לתוכנית עבודה.

הציור התחיל כמקום מפלט.
מרחב שבו אני לא צריכה להיות בשליטה.
לא צריכה לדעת מראש איך זה יסתיים.

כאדריכלית אני רגילה לדיוק.
כאישה יוצרת אני זקוקה לחופש.

העבודות שלי נולדות מתוך המתח הזה —
בין שליטה לשחרור.
בין שכבות מסודרות לשכבות שמתפרקות.
בין מה שאני בונה לעולם — לבין מה שאני מבטאת מבפנים.

אני מציירת בשכבות, בדיוק כמו שחיים נבנים בשכבות.
יש עומק, יש חריטה, יש מחיקה ויש גילוי מחדש.

לעיתים היצירה מתרחשת גם בתוך הבית עצמו.
אני מגיעה אל החלל, מרגישה את האור, את הקצב ואת האנשים שחיים בו,
ויוצרת עבודה שנולדת במיוחד עבור המקום.

יש גם רגעים שבהם התהליך הופך לחוויה משותפת —
הלקוח מצטרף אליי לציור, ואנחנו יוצרים יחד יצירה שמספרת את הסיפור שלו בתוך הבית.

כי עבורי ציור אינו רק פריט עיצובי על קיר.
הוא נוכחות.
הוא ביטוי.
הוא השכבה שמחברת בין מבנה לנשמה.